גיד הביספס הארוך

טיפול ניתוחי:
מומלץ כאשר אין שיפור משמעותי בתסמינים למרות טיפול שמרני.
הניתוח מבוצע בגישה ארתרוסקופית (זעיר פולשנית), דרך מספר פתחים זעירים:

שלבי הניתוח:

אבחון והערכת הנזק במצלמה
הטריית הרקמה הפגועה
עיגון הלברום מחדש לעצם הגלנויד
במקרים חמורים – קיבוע הגיד לעצם ההומרוס (Biceps Tenodesis) או כריתת החלק הפגוע (Tenotomy)

לאחר הניתוח:

• שחרור מבית החולים לרוב ביום הניתוח
• שימוש במקבע כתף למשך מספר שבועות.
• כאב עשוי להימשך מספר שבועות כחלק מתהליך הריפוי
• שיקום פיזיותרפי הדרגתי – חיוני להצלחת הטיפול.
• חזרה לתפקוד מלא תוך 3–4 חודשים בממוצע

סיבוכים אפשריים:

• סיבוכי ההרדמה: הניתוח מתבצע בהרדמה כללית בתוספת שילוב משתנה של האמצעים הבאים: אלחוש אזורי המתבצע על ידי זריקה באזור בסיס הצוואר, הזרקת משככי כאבים לכתף והחדרת משככי כאבים דרך עירוי הנוזלים. במקרים נדירים יתכנו תופעות לוואי בחומרה שונה לתרופות אלו.
• פגיעה בכלי דם: ברוב המקרים מדובר בכלי דם קטנים ובדמם תת עורי שנספג עם הזמן אך במקרים נדירים יכול להביא לנזק משמעותי.
• פגיעה בעצבים: יכולה להיות קשורה להרדמה האזורית שמבוצעת על ידי מרדים או להליך הניתוחי עצמו, ברוב המקרים חולפת אך במקרים נדירים יכולה להביא לנזק משמעותי ולא הפיך כגון בחולשה, ירידה תחושתית וכאב אזורי משמעותי וארוך טווח המלווה בתופעות מקומיות וסיסטמיות (CRPS). לעתים נפגע עצב תחושתי זעיר באזור הניתוח ומופיעה תחושת כאב ורגישות יתר באזור.
• זיהום: בשל העובדה שמדובר בניתוח זעיר פולשני במהלכו נשטף המפרק בליטרים רבים של נוזל שכיחות הזיהומים נמוכה. במהלך הניתוח ננקטים אמצעים להוריד שכיחות סיבוך זה, כגון מתן אנטיביוטיקה והקפדה על סביבה סטרילית בחדר הניתוח ובאזור המנותח. אך במקרים נדירים יתכנו זיהומים המצריכים טיפול אנטיביוטי ואף ניתוחים לשטיפת המפרק.
• קישיון: הגבלת תנועה משמעותית צפויה בחודשים הראשונים לאחר ניתוח אך במקרים מסוימים מגבלה זו אורכת יותר מהצפוי ובמקרים נדירים אף מצריכה ניתוח לשחרור הידבקויות שנוצרות על ידי הגוף לאחר התיקון.
• ניתוק חוזר של הגיד: יכול לגרום לחזרה של הסימפטומים או לעיוות בקדמת הזרוע שנקרא על שם פופאי (המלח לו היה עיוות דומה…)